פסק-דין בתיק ע"ר 13191-03-11

1. בפניי ערעור שהגישו המערערים - החייבים, על החלטת כב' רשם ההוצל"פ אריה ביטון מיום 7.2.11, בתיק הוצל"פ 01-06061-92-3, לפיה הבקשה שהגישו המערערים בטענת "פרעתי", נתקבלה בחלקה.

2. בהתאם להחלטתי מיום 20.6.11, הוגשו עיקרי טיעון וסיכום טענות בכתב מטעם הצדדים. ביום 7.11.11, הוסיפה המשיבה והגישה תשובה בכתב לעיקרי הטיעון אשר הוגשו מטעם המערערים.

3. בהחלטתי מיום 6.10.11, נדחתה בקשתם של המערערים לצירוף ראייה נוספת לערעור, מהנימוקים שפורטו על ידי בגוף ההחלטה.

4. העובדות הצריכות לעניין כמו גם הנימוקים שעמדו בסיס ההחלטה לקבל הבקשה באופן חלקי, פורטו כדבעי על ידי הרשם הנכבד בהחלטתו, ולהלן יובאו על ידי עיקרי הדברים:

4.1. הרקע

א.               המשיבה - היא הזוכה, פתחה את תיק ההוצל"פ ביום 15.6.92, לשם ביצוע פסק דין אשר נתן תוקף להסכם פשרה אליו הגיעו הצדדים בתביעה לפינוי של המערערים משטח בו הפעילו לונה פארק באזור החוף הצפוני של אילת (להלן: " המקרקעין").

ב.               לפי הסכם הפשרה היה על המערערים לפנות את המקרקעין עד ליום 30.6.91, וכן לשלם למשיבה דמי שימוש ראויים כפי שפורט בסעיף 6 להסכם. עוד נקבע כי כל איחור בפינוי השטח יחייב את המערערים לשלם למשיבה סך של 200 דולר לכל יום איחור כפיצוי מוסכם ומוערך מראש.

ג.                על פי הסכם הפשרה נדרש העיכוב בפינוי לצורך העתקת מקום עסקה של המערערת 1 לפארק העירוני באילת, כאשר המשיבה התחייבה לסייע למערערים למצוא מקום חלופי עד למועד הפינוי במידה ועד למועד הפינוי לא ניתן יהיה להעביר את הפעילות לפארק העירוני.

ד.               במהלך השנים נקטו המערערים בפעולות משפטיות שונות לביטול פסק הדין, אשר נדחו על ידי ערכאות שיפוטיות.

ה.               ההליכים בתיק זה עוכבו לסירוגין במהלך השנים וחודשו לאחרונה בידי המשיבה בשנת 2007. מאז חידוש ההליכים ובהתאם להחלטות שניתנו בתיק זה, פינו המערערים את השטח וכל שנותרה במחלוקת הינה שאלת מועד הפינוי וחובם הכספי של המערערים למשיבה בגין הפיצויים המוסכמים.

4.2. טענות הצדדים בפני הרשם

ו.                 לטענת המערערים הם פרעו את חובם נשוא פסק הדין בתיק זה ו/או הם אינם חייבים עוד למלא אחריו, וזאת מן הטעם שהמשיבה התחייבה בפני בית משפט השלום באילת בת.א. 1079/01 להימנע מהפעלת פסק הדין לפינוי נשוא תיק זה קודם ליום 1.9.06, בהתאם להסדר אחר אליו הגיעו המערערים עם עיריית אילת, אשר היא, לטענת המערערים, בעלת השטח. לטענת המערערים, החזקתם כדין במקרקעין נתמכת אף בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בע"א 1026/06.

ז.                כן טוענים המערערים כי בעלת השטח, עיריית אילת, האריכה את מועד פינויים מהמקרקעין פעם נוספת עד לחודש 1/09 בהתאם להחלטת מועצת העיר אילת מיום 8.7.07, על מנת לאפשר למערערים להעתיק את מקום עסקם באופן מסודר לקרקע חלופית שאושרה להם על ידי מנהל מקרקעי ישראל. בהתאם לכך טוענים המערערים כי החזיקו בקרקע ועשו בה שימוש במשך כל השנים ברשות מפורשת שניתנה להם, אם על ידי המשיבה ואם על ידי עיריית אילת שהינה בעלת הקרקע, ועל כן הינם מחזיקים כדין ואינם חייבים מאומה למשיבה בתיק זה.

ח.               עוד טוענים המערערים כי בשנת 1995, פג תוקפו של הסכם ההרשאה שנחתם בין מינהל מקרקעי ישראל ובין המשיבה, אשר הקנה לה הרשאה לפעול באזור נשוא הקרקע הנדונה וזו אף הופקעה בשנת 1999 על ידי עיריית אילת והועברה לבעלותה המוחלטת. לפיכך טוענים המערערים כי פרעו את חובם בגין דמי השימוש בקרקע עד לשנת 1999, ומאז פקעה זכותה של המשיבה להיפרע בגין דמי השימוש בקרקע , בעוד שהמערערת 1 מחזיקה בקרקע מכח הסכמות מפורשות עם עיריית אילת כבעלת הקרקע.

ט.               המערערים מוסיפים וטוענים כי אין עוד מקום לאכיפת פסק הדין נשוא תיק זה, שכן כל החיובים על פיו שונו בהסכמת הצדדים ו/או נפרעו על ידי המערערים/או שאין זה ראוי או צודק לאוכפם, הכל בהתחשב בכל הנסיבות שאירעו לאחר מועד מתן פס"ד ושעיקרם הסכמה ממושכת של 15 שנים בין הצדדים על המשך השימוש של המערערים בשטח תוך שינוי מפורש וחד משמעי של ההסכם תוך כדי הפקעת הקרקע מהמשיבה באופן שאין לה עוד כל אינטרס בה, לרבות שלילת היכולת לבצע את פס"ד במובן של אי יכולת למסור את החזקה בשטח למשיבה. זאת ועוד טענו המערערים כי הם פינו את המקרקעין כבר בחודש ספטמבר 2006.

י.                 מנגד טוענת המשיבה כי המערערים לא קיימו אחר פסק הדין נשוא דיוננו משלא פינו את המקרקעין במועדים המוארכים והמוסכמים ולא שילמו דמי שימוש ראויים ו/או כל פיצוי מוסכם לזוכה ו/או לכל גורם אחר בגין האיחור בפינוי ו/או בגין השימוש במקרקעין ובניגוד להחלטות שיפוטיות שונות, ומשכך, דין בקשתם להידחות.

יא.             המשיבה טוענת כי עיריית אילת, מפקיעת הקרקע, לא נתנה הסכמה ו/או הרשאה למערערים להחזיק בקרקע נשוא תיק זה, מלבד הסכמות קצובות מעת לעת, שנלקחו בחשבון בבקשה להחייאת הליכים ולעדכון קרן החוב בתיק. לטענתה, החלטת מועצת העיר אילת, אשר האריכה את מועד פינויים מהמקרקעין עד לחודש 1/09, אינה בת תוקף חוקי ובטלה מעיקרה. יתר על כן , טוענת המשיבה כי עיריית אילת נקטה בעצמה, ובניגוד להחלטת מועצת העיר שלה, אשר התקבלה שלא כדין, בהליכי הוצל"פ לפינוי המערערים מהמקרקעין , וזאת במסגרת תיק הוצל"פ 23-00974-06-3, המתנהל בלשכת ההוצל"פ באילת.

יב.             בנוסף טוענת המשיבה, כי ניאותה לפנים משורת הדין ולבקשת המערערים להימנע מנקיטת הליכים למימוש פסק הדין עד ליום 1.9.06, וזאת בהתאם להסכם הפשרה שנחתם בין המערערים לעיריית אילת . ואולם, משלא פינו המערערים את המקרקעין במועד שבו התחייבו , עומדת המשיבה על זכותה לגבות את חובם של המערערים  באופן רציף עד למועד הבקשה להגדלת חוב ביום 6.8.07.

4.3.       הנימוקים שעמדו בבסיס החלטת הרשם